אז איך הכל התחיל…

פיסה מן העבר

שנת 2001

הבטתי על בגדיי במראה בפעם האחרונה ויצאתי מביתי החדש, היתה זו דירת שותפים שכורה בגבעה הצרפתית בירושלים.

את הדרך לאוניברסיטה הירושלמית בחרתי לצעוד במקום לנסוע בקו 26 שהמתין לי בתחנה הקרובה.

הייתי צעיר ורענן, עם מעט דאגות. ושלם כמה שאפשר עם בחירתי ללכת וללמוד ארכיאולוגיה והיסטוריה במקום לקנות כרטיס טיסה ישיר למאצ'ופיצו' ולחפש אחר משמעות החיים האמיתית.

הנחתי שיהיו עוד רבים כמותי, שוויתרו על הטיול שאחרי הצבא והתחילו בלימודים. האמת היתה טיפה שונה וגיליתי שאני צעיר לפחות בחמש שנים מן הממוצע, השתדלתי לשמור על גילי בסוד כמה שיכולתי.

היום הראשון בלימודים היה רווי אדרנלין, אלפי סטודנטים וסטודנטיות ומרצים צעירים, הציפו את רחבות הלימודים במרוץ למצוא את חדר הלימוד, עד שעת האפס.

שנים שלא חוויתי הרגשה כזו, את השנים האחרונות ביליתי בשירות צבאי, בו במקרה הכי קיצוני למדתי שיעור באורך שעה בנושא התקפה כימית או שימוש במקל"ר, כעת הכל היה שונה, אך יותר מכל, היו אלה השעות הבלתי פוסקות של הלימודים מ-8:00 בבוקר ועד 18:00 בערב…

בשיא הכנות, אחרי שעתיים, נשברתי…

תקראו לזה קוצים בתחת, DDHD, או סתם חוסר עניין, אבל פשוט לא הצלחתי להמשיך. חללללאס!

בתיכון לא למדתי, בצבא לא התקיימו לימודים ופתאום מתוך חפשת שחרור נפלתי למכבש של לימודים שלא היה לו סוף.

אבל… באמת שרציתי ללמוד ארכיאולוגיה והיסטוריה, כמה שזה נשמע משעמם ולא כלכלי, זה מה שעניין אותי ועם זה הלכתי!

מי צריך בכלל טיול לטיאוטיאוקן? או לחפש את טואיצ'י!

ואז זה קרה…

לכיתה נכנסה המרצה השנייה בשעה השלישית, היה זה שיעור מבוא לפרה-היסטוריה, המרצה היתה עניינית, היא הסבירה על מה נלמד והיכן הספרייה הפרה-היסטורית שכמעט אף אחד לא מבקר בה נמצאת,

"צריך לעלות שתי קומות להגיד 'שלום' למזכירה, לחצות את המסדרון, להיכנס לחדר האוספים ולרדת שוב שלוש קומות למקלט הישן של המבנה המנדטורי, שם תמצאו את הספרייה וכל מה שדרוש לקורס המבוא הזה"

המרצה קיוותה בפנינו שבסוף השנה יהיו יותר משלושה תלמידים שיהיו מעוניינים להמשיך ללמוד פרה-היסטוריה כתקופה מרכזית בתואר הראשון.

בשלב זה האדרנלין של היום הראשון נעלם, גם הרצון להמשיך להאזין אבד אי שם לחלומות בהקיץ,

'נו באמת' חשבתי לעצמי, 'באתי ללמוד היסטוריה וארכיאולוגיה ועכשיו אני צריך להאזין שנה שלמה, למה היה לדרווין להגיד?, אוף!'

היום שנים אחרי, אני מודה שלימודי פרה-ההיסטוריה היו מעניינים, אך המקום שממנו באתי והתרבות ממנה ינקתי מעולם לא התעניינה ב 'מה קרה לפני'

ממה שאני ידעתי והאמת היחידה שהיתה קיימת מבחינתי היתה,  שלפני 6,000 שנה בערך נוצר העולם כפי שאנו מכירים אותו ומעבר לכך אין דבר.

תחילתה של ההיסטוריה

כשחזרתי שנה לאחר מכן מהחפירות הארכיאולוגיות בתל-חצור, בהן קיווינו למצוא את הארכיון האגדי, שאל אותי מרצה מהחוג להיסטוריה –

'נו אהוד, מצאתם משהו כתוב?'

אני צחקתי לעצמי וחשבתי על חתיכת החרס שחרטנו עליה 'יהושע היה כאן' והטמנו בבור החפירה של אחת הסטודנטיות.

'לא מצאנו כתב, אבל מצאנו פודיום גדול ועוד...' עניתי

'נו, אז לא מעניין' ביטל אותי המרצה והמשיך בשלו.

המרצה אמנם צחק, אך הנקודה עליה הצביע היתה חשובה,

אם לא מצאת כתב – לא מצאת היסטוריה! ובזה נגמר הדיון.

ההיסטוריה של הכתבים העתיקים ביותר ממצרים ומשומר שבאירן של ימינו, התחילו להופיע לפני 6,000 שנים לערך, כתב האלף-בית הופיע במופעיו הקדומים לפני 3,500 שנים ומאז התפתח הכתב לכדי מה שאנו מכירים היום.

במאה ה- 19, ממצא ארכיאולוגי שאין בו כיתוב, היה למעשה כמעט חסר בסיס והדרך היחידה להחיות ממצא ארכיאולוגי, היתה לחבר אותו לממצא כתוב.

אחת הביקורות הגדולות שנשמעו על הארכיאולוגים שהגיעו לחפור במזרח התיכון באותם ימים, היה שהם החזיקו עת חפירה ביד אחת ותנ"ך (ממצא כתוב) ביד השנייה.

התנ"ך למעשה היה הרפלקציה הטובה ביותר להיסטוריה של המזרח התיכון, כל אתר ארכיאולוגי אמור היה ליישר קו עם הכתוב!

ההנחה הזאת, התבררה עם השנים כשגויה במקרה הטוב…

בעקבות כך התפיסה הארכיאולוגית שינתה כיוון במאה ה- 20 ב- 180 מעלות וכל קישור בין ממצא ארכיאולוגי לתנ"ך היה נעשה בזהירות רבה.

אך, נראה כי גם היום במאה ה-21, בבסיסו הרעיון לא השתנה, הכתב הוא הבסיס המרכזי לניתוח העולם הפולחני או הלאומי של אבותינו הקדמונים.

כן אבל…

'נו אז?', לא היו חיים לפני שהמציאו את הכתב?

האמת היא שבני האדם חיו ויצרו, כעסו ואהבו, פרצו גבולות ולמדו רבות על עצמם ועל העולם, הרבה לפני שבא החכם שקבע כי סמל הירוגליפי כזה או אחר יכול לבטא משפט.

אחד המרצים שלי באותה שנה באוניברסיטה, היה אדם שהערכתי רבות, שמו היה יורם אבי-תמר (צפריר) והוא לימד אותנו שיעורים רבים שקשורים היו בארכיאולוגיה וגיאוגרפיה רומית-ביזנטית.

היה זה אדם שחי את הארכיאולוגיה והכיר את העולם העתיק על בוריו וגם ידע לבטא את שידע במהלך השיעורים שלימד אותנו.

מה שתפס אותי היה ספר שכתב באותו זמן (חיי יוסף – הספר הגנוז), היה זה רומן היסטורי שעסק בחייו של יוסף בן מתתיהו מנקודת מבט אישית.

מה שהכי אהבתי בסיפור היתה ההבנה שאנחנו, היום במאה ה- 21 לא שונים כלל מאדם שנולד לפני 100 שנים או אלפיים שנים או יותר…

אנו חווים דברים, נותנים לרגשות להשתלט על חיינו לעיתים קרובות, נעצבים ושמחים מדברים קטנים ולאו דווקא מניצחונות גדולים. וכאשר מגיע הזמן אנחנו מקימים משפחה וממשיכים במסורת ארוכת שנים של חיים על פני כדור הארץ.

כמה רחוק אנו יכולים להסתכל אחורה ולהגיד, "כן, זה היה סבא'לה, איזו גאווה"?

האמת היא שאינני יודע, אך נראה שהתשובה לא נמצאת לפני 6,000 שנה, אלא הרבה לפני, בנקודה בזמן בה בני האדם על פני כדור הארץ, נראו כמונו, התנהגו כמונו וחשבו כמונו.

נקודת הזמן הזאת נמצאת אי שם בין 50 ל-70 אלף שנים לפני זמננו, בה למעשה בני האדם שהתהלכו כאן היו כמונו… אם היינו קופצים בזמן לתקופה זאת, סביר להניח כי היינו מוצאים את הדרך לתקשר עם אבותינו.

להניח כי מדובר באנשי מערות שעשו 'בוגה בוגה' , זאת פשוט טעות, מכיוון שעד היום קיימים באמזונס ובאפריקה שבטים שמנותקים לחלוטין או כמעט לחלוטין מן העולם המודרני ובשבטים אלו לא גרים במערות או מושכים לנשים בשיער בכדי להביע אהבה או מדברים 'בוגה-בוגאית'.

למעשה ההיסטוריה האנושית הולכת רחוק מאוד, אך אנחנו לצערינו לא זוכרים דבר, על מה היה כאן בעבר הרחוק, או מה היה נושא היום אצל אבות אבותינו ואיזו ידיעה באתר חדשות כלשהו עוררה עניין אצלם.

ונחזור לשיעורי פרה-היסטוריה

אחד הדברים שארכיאולוגים והיסטוריונים הכי אוהבים לעשות הוא לקטלג, לפי תקופות, לפי שושלות, לפי ממלכות וכיו"ב, ואחד הדברים המעניינים ביותר בתקופות הפרהיסטוריות, היא העובדה שאנחנו נמצאים ב- 10,000 שנים האחרונות בתקופה ההולוקן, לפני כן היה כדור הארץ במשך 2 מיליוני שנים בתקופת הפליאולית.

יבשות נוצרו ונעו, שקעו ועלו, אגמים חברו לאוקיינוסים ומפלס פני הים עלה וירד פעמים אין ספור בהתאם לתקופות הקרח הרבות שפקדו את כדור הארץ, בהם היו נוצרים מצוקי קרח אימתניים בקוטב הצפוני והדרומי ומפלס פני הים היה צונח לכ-150 מטר מתחת לגובה הנתון היום. ושוב חוזר חלילה בתקופות חמות יותר.

כל זה היה עד לא מזמן, האמת היא שאבותינו חיו והיו חלק מהפליאולית יותר זמן ממה שבני האדם חיו בהולוקן, אך דבר מה שינה את ההיסטוריה, לפתע השתנו תנאי המחייה בצורה כה קיצונית שגם ההרגלים הישנים של חיי השבט התחלפו אט אט בחיי כפרים וערים וממלכות שבבסיסן השתרש המודל החקלאי החדש שירד לעולם.

לפתע האדם שהיה עסוק בצייד או ליקוט בכדי לשבוע היום או מחר, החל לשנות את תפיסתו ולדאוג טיפה יותר –

"נאגור אוכל לשנה הבאה, נאסוף זרעים נחזק ונלמד את הילדים שישמרו על אדמותינו" חשבו לעצמם, אנשים שעד אתמול לו הכירו כמעט בתפיסה גיאוגרפית או חישוב כמויות אוכל…

הדיון הזה של מה גרם לשינוי הקיצוני והמעבר בין התרבות הנוודית לתרבות החקלאית, הוא מה שגרם לי לכתוב את בלוג זה, אך מקור הדיון עוד יושב עמוק בנבכי הכתבים העתיקים ביותר בעולם.

השומר אחי אנוכי?

אלוהים בספר בראשית, מבקש מנחות מקין ומהבל. ומעדיף בצורה ברורה את מנחתו של הבל רועה הצאן, על פני אחיו. קין עובד האדמה מנגד שמקנא באחיו, הורג את הבל.

קין מקבל על כך מאלוהים עונש כבד עד סוף ימיו, סיפור זה הוא העדות הראשונית על פי פרשנים וחוקרים רבים, כי הריב בין השניים מייצג בעצם את הקרב שהתחולל בין החקלאים הראשונים לבין הציידים, קרב שתוצאותיו ידועות לנו…

בעולם השומרי שקדם לכתיבת התנ"ך ב-2,500 שנים מופיעה האלה איננה, שהיתה המקבילה לאלה הראשית בעולם האכדי והמקראי – אשתר (אסתר), היא מוזכרת בתנ"ך כ 'מלכת השמיים'.

יום אחד פונה אליה אחיה 'אוטו' אל השמש וממליץ לאיננה כי הגיע העת שלה להתחתן, איננה שומעת לעצתו ומולה עומדים שני חתנים פוטנציאליים- אנקימדו החקלאי ודומוז (תמוז) רעה הצאן.

איננה לבסוף בוחרת בתמוז רועה הצאן בשל מתנותיו/מנחותיו הטובות יותר.

סיפור זה מזכיר באופנים רבים את סיפור קין והבל ואת הדיון שהתקיים בהיסטוריה העתיקה ביותר שאנו זוכרים על המעבר בין נוודות לחקלאות.

נראה כי ההעדפה היתה  להישאר נוודים, אך צו הגורל כיוון אחרת…

המאה ה- 21

היום כ- 6,000 שנים אחרי ראשיתה של ההיסטוריה, רובנו לא מחוברים לעולם החקלאי או לרעיית הצאן והבקר, לרוב אנו פוגשים במוצרים מן החי והצומח במדפי הסופר בו אנו עושים את הקנייה השבועית.

רובנו ראינו בחיינו יותר פעמים עוף צלוי מאשר תרנגולת, או המבורגר במקום פרה, או סתם תפוז במקום פרדס.

לפני מספר שנים התעורר המחקר לדיון שהזכרנו מחדש, השאלה מה גרם לשינוי הקיצוני בכדור הארץ עלה על שולחן החוקרים שוב פעם.

מה סיים את תקופת הפליאולית והחל את תקופת ההולוקן???

המחקרים ניסו למצוא תשובה או לפחות לתת הסבר הגיוני איך יתכן כי לפני 25,000 שנים, חיינו בשיא תקופת קרח ולפני כ- 10,000 הגענו למצב בו אנו חיים בתקופה של התחממות גלובלית ומחוץ לתקופת הקרח.

הקוטב הצפוני נמס ברובו, מפלס הים באוקיינוסים עלה באותן שנים בכ- 130 מטרים, מה שגרם להיעלמות קו חוף של כ- 15 קילומטר בים התיכון, למען האמת ים התיכון היה מורכב משתי ימות שחברו יחדיו בתעלה צרה מדרום לסיציליה. ובארץ ישראל היתה ימת הלשון שלמעשה קישרה בין הערבה לגולן, ובין עמק יזרעאל לממלכת ירדן, דרך ים אחד שחיבר את הכל או יותר נכון מה שמוכר לנו כיום כים המלח, הכנרת והבקעה.

אם הייתם באים לכנרת באותם ימים הייתם מגלים כי מפלס המים בימת הלשון היה גבוה בכ- 30 מטרים ממה שהיום (מעודכן למינוס 214…)

במהלך הפרסומים בבלוג זה ננסה למצוא תשובות לאותו שינוי אקלימי וננסה לבנות תמונה באיזה עולם חיו אבותינו הקדמונים עד אז…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.