מילנקוביץ' VS אבן עזרא והשנה הגדולה

האם ניתן להניח כי אבותינו זכרו אירוע מטאורי ושימרו אותו בסיפורי ובחגי העמים לאורך ההיסטוריה.

שאלה זו לא קלה לתשובה, אך לדעתי ניתן ללמוד על מציאות כזו או אחרת מתוך חשיבות שניתנה לאירועים או מידע אסטרונומי שחדר לשכבות הזיכרון האנושי.

למעשה מבט העל שלנו על אבותינו כעובדי כוכבים צריך להיות יותר נקודתי,

האם הם סגדו לכוכבים ומזלות?, או שמא הם חקרו את מחזוריותם וניסו להשליך מכך על חייהם?

כמובן שגם אם ידעו על שביט שבדרכו לכדור הארץ, קשה להאמין שיכלו לעשות דבר כנגד, אך יכול להיות שהם ידעו להכיר באיום ולדעת אילו זמנים במחזור מסוכנים יותר.

אולי הם למדו את תורת האסטרונומיה מכיוון יותר ענייני…

כאשר אנו חושבים על אבותינו, אנו נוטים להניח כי הם השתמשו בזוויות השמש בכדי לבנות להם סדר קבוע של שנה, מתי לנטוע, מתי לבצור מתי לזרוע , מתי לדוג ומתי לשוב הביתה בשלום.

דבר זה קל והגיוני, מכיוון שאלו היו צרכים בסיסיים, אך האם באמת כל תורת האסטרונומיה של אלפי שנים מסתכמת בעונות השנה?, הרי הגיוני שתרבות נוודית כלל איננה מתעניינת בחגים חקלאיים.

יכול להיות שהם עסקו במחזוריות הרבה יותר גדולה, כמו 52 השנים של האצטקים, או יותר מכך?

בפרק זה אעסוק במתמטיקה מן העולם האסטרונומי העשיר של אבותינו.

מילנקוביץ'

בשנת 1924 פרסם החוקר הסרבי מילוטין מילנקוביץ' את מחקרו שעסק בתנועות כדור הארץ סביב עצמו וסביב השמש, מחקרו הדגים כיצד שינויים מחזוריים גרמו לתופעות רבות בניהן כניסה ויציאה מתקופות קרח בכדור הארץ.

אקסצנטריות

מילנקוביץ חישב את סיבובו של כדור הארץ סביב השמש בכ-364 וחצי ימים, לתנועה זו קרא האקסצנטריות המסלולית של כדור הארץ, על פי חישוביו כדור הארץ לא מסתובב סביב השמש בעיגול מושלם, אלא סיבובו הופך לביצתי וחוזר חלילה כל 100,000 שנים לערך, דבר שמשפיע על כמות הקרינה שמגיעה לכדור הארץ מהשמש לטובה או לרעה במהלך שינוי האקסצנטריות.

800px-Eccentricity_zero.svg

תמונה באדיבות נאסא

זווית נטייה

בנוסף הצביע מילנקוביץ' על 'זווית הנטייה' של כדור הארץ.

800px-Earth_obliquity_range.svg.png

זווית נטייתו של כדור הארץ ביחס למישור המילקה, תמונה באדיבות נאסא.

זווית נטייה?! – אז זהו, גם אני לא זכרתי את זה משיעורי מדעים בכיתה ו', אבל כדור הארץ לא מסתובב בקו ישר יחסית להסתובבות שלו סביב השמש, אלא הוא נמצא בהטייה משתנה שנעה בין 22.1-24.5 מעלות. זווית זו היא החיונית ביותר לחיים על פני כדור הארץ מכיוון שנטייה זאת יוצרת את שינוי העונות במהלך השנה, כך למשל היום אנו נמצאים בהטייה של 23.5 מעלות ובעוד כ-10,000 שנה נהייה בהטייה של 22.1 מעלות.

מחזור זה של זווית הנטייה חוזר על עצמו כל 41,000 שנים ולדעתו של מילנקוביץ היה מחזור זה המרכזי ביותר להשפעות על תקופות הקרח.

כעת תארו לעצמכם שכלל לא תהיה הטייה לכדור הארץ – מה יקרה?

לפתע לא יהיו עונות שנה וכך באזור קו המשווה יהיו תנאים קיצוניים קבועים של חום ולעומת זאת בקטבים יהיו תנאים קיצוניים קבועים של קור ויישארו לנו רק שתי רצועות צרות של קיום חיים בניהן!

בשלב זה אתם מוזמנים לצאת החוצה ולאמר תודה ללבנה ולשמש שגורמות להטייה זו של כדור הארץ ובדיעבד מאפשרים תנאי מחייה אידאלים בכדור הארץ, ע"י המגנטיות שלהם.

זווית הנטייה לטענתו של מילנקוביץ' העידה על תנועה קצת מתונה של עונות השנה במצב בו ההטייה היא 22.1 מעלות ועל כן במצב זה יש יותר סיכוי לתקופת קרח חדשה לעומת ההפך שהיינו בו לפני 9,000 שנה בו ההטייה היתה הכי גדולה ב-40,000 שנים האחרונות.

הנקודה המרכזית השלישית עליה כתב מילנקוביץ' היא

'נקיפת ציר הסיבוב' – Axial precession

800px-Earth_precession.svg.png

נקיפת ציר הסיבוב של כדור הארץ, תמונה באדיבות נאסא.

תנועה זו חוזרת על עצמה כל 26,000 שנים והיא היתה המרכזית ביותר עבור אבותינו האסטרונומיים, מכיוון שהם ידעו לזהות אותה כבר לפני אלפי שנים. תנועה זו מוכרת בתור ה'שנה הגדולה' אך יש לה שמות רבים כמו גם 'סבב היוגה' או 'השנה המושלמת'.

כאמור מעבר להטיית כדור הארץ על צידו וסיבובו סביב עצמו וסביב השמש, ישנה מכניקה נוספת והיא שינוי נקודת הצפון ע"י סיבוב לא ישר. תנסו לחשוב רגע על הסביבון של חג החנוכה שמסתובב חזק וישר בתחילה, אך לאחר כמה זמן מתחיל להסתובב בהטייה  הצידה כאשר חלקו העליון כבר לא מצביע לכיוון למעלה, אלא מסתובב ומצביע בעיגול על השמיים.

כך גם כדור הארץ נע, אך הוא לא עושה זאת מתוך התעייפות, אלא בהשפעת הלבנה והשמש וכך התנועה של כדור הארץ משתנה לאט לאורך 26,000 שנים, כאשר הנקודה של הצפון למביט מכדור הארץ נעה במעלה 1 מתוך 360 מעלות אחת ל-72 שנים.

600px-Precession_N

תנועת הצפון השמיימי לאורך אלפי שנים בהשפעת נקיפת ציר הסיבוב, תמונה באדיבות –

 Tauʻolunga, CC BY-SA 2.5 מתוך ויקפדיה באנגלית

תנועה זו היא הפוכה לתנועת המזלות וניתן לעקוב אחריה בזיהוי הקונסטלצייה שמופיעה בשמיים לפני הזריחה ביום השוויון האביבי.

במעקב של 72 שנה יזהה המתצפת תנועה של מעלה אחת ובמעקב של 2,160 שנים יזהה המתצפת תנועה של מזל ובמעקב של 26,000  שנים יזהה המתצפת תנועה של 12 המזלות.

סיבוב זה בעצם אומר שאמנם היום פולריס הוא כוכב הצפון, אך עוד כמה מאות שנים נקודה אחרת בשמי הלילה תשמש לזיהוי הצפון ובעוד 26,000 שנים יופיע שוב כוכב הצפון כפולריס. בעוד בתקפות מצרים הפרעונית היה זה כוכב טבס ששימש כסמן לצפון.

השנה הגדולה

השנה הגדולה היא ההגדרה של סוכנות החלל נאס"א שבעצם מתייחסת לתנועת יום השוויון סביב השמש כל 26,000 שנים. היא גם מוכרת בתור 'שנה אפלטונית' על שם אפלטון. אך לא ידוע על כך שאפלטון באמת הכיר בשנה הגדולה. למעשה היה זה היפרקוס הראשון שזיהה את נקיפת ציר הסיבוב של כדור הארץ, לפחות מבחינת התיעוד ההיסטורי שיש בידינו.

היפרקוס שחי במאה ה- 2 לפני הספירה בניקאה שבצפון אנטוליה, כנראה ידע שזמנה של השנה הגדולה היא אכן 26,000 שנים אך ממשיך דרכו תלמי קלאודיוס שחי 300 שנים אחריו העדיף לשנות את זמנה של השנה הגדולה ל-36,000 שנים מכיוון שמדובר במספר 'קדוש'. על פי חישובו של תלמי קלאודיוס  פתולמאיוס שחי באלכסנדריה במאה ה-2 לספירה, היה שינוי מעלה בנקיפת ציר הסיבוב של כדור הארץ כל 100 שנה במדויק.

בעת החדשה היה זה אייזיק ניוטון שחי במאות ה-17 וה-18 באנגליה ושקבע את נקיפת ציר הסיבוב כמעלה אחת כל 72 שנים, כמעט במדויק למה שידוע היום (71.5 שנים)

כעת שאנו מכירים את מחזורים אלו נוכל לפנות לחז"ל ולשאול אותם מה הם חשבו בנידון-

אבן עזרא בפירוש לספר עמוס פרק ה פסוק ח, בו מוזכרת כימה/הפליאדות מעיד על ידעותיו –

והנה נשאר לפרש כסיל וכימה ודעת קדמונינו שכימה הוא זנב טלה וראש שור והם ששה כוכבים (אבן עזרא נותן את דעת הקדמונים לזיהוי כימה כ- 6 כוכבים בזנב טלה מימין לשור באזור הפליאדות, א.נ.) נראים אף על פי שהם קטנים וידוע בראיות גמורות שגלגל המזלות מתחבר עם הגלגל העליון בשני מקומות ובשניהם יקראו נקודת ההשתנות ומשם נוטה גלגל המזלות לצד צפון עשרים ושלש מעלות וחצי מעלה וחצי ששיתם וככה לצד דרום והנה הם ג נקודות(אוריון?) והשמש הולכת בדרך גלגל המזלות על כן יתהפך הבקר לצלמות ויום ללילה תחשיך בכל היישוב וטעם לקרוא הנקודה כימה כי שם היתה כימה בימים קדמונים כי בכל מאה שנה יתגלגל גלגל המזלות ממערב למזרח קרוב ממעלה וחצי והנה בימי בלטמיוס (תלמי א.נ.) החכם ואין לו רק אלף שנים מצא לב האריה על שתים מעלות והנה היום על שמנה עשרה וידוע כי לעולם הוא לב האריה על תשע מעלות כנגד הצורה רק לא כנגד נקודה המחברת והנה כסיל הוא לנוכח כימה ואיננו אחד רק רבים ולב העקרב מהם ולאלה הדברים צריך פירוש…

אבן עזרא מראה שהוא יודע את זווית הנטייה של כדור הארץ כ-  23.5  בזמנו (ובזמננו) ובנוסף הוא מעיד על היכרותו עם נקיפת ציר הסיבוב, הוא למעשה מתקן את התפישה הקדומה של תלמי קלאודיוס שהעידה על תנועה של מעלה כל 100 שנה ומחשב מחדש תנועה של כ-1.5 מעלות כל 100 שנים. אבן עזרא מתבסס על קריאת 18 מעלות בימיו לעומת קריאת 2 מעלות בימי תלמי – ומחשב מעבר של 16 מעלות לאורך אלף שנים הפרש בינו לבין תלמי. (מעלה ב-62.5 שנים בקירוב).

אין ספק שבתור אדם שחי לפני אלף שנים, לחשב דבר כזה זה די מדהים!

הטעות שלו היא רק כמה שנים הבדל ממלינקוביץ' וניוטון.

Let the Sunshine In

השיר של -"The Age of Aquarius" נכתב לטובת המחזמר שיער ופורסם בשנת 1969, שיר זה שזכה בפרסים רבים, מעיד על היציאה בזמננו ממזל דגים בשל נקיפת ציר הסיבוב ומעברינו למזל דלי היותר חמלתי ואוהב כמתואר בשיר.

תנועת המזלות של נקיפת ציר הסיבוב היא הפוכה לגלגל המזלות שלנו ולכן לפני 2000 שנה לערך הסתיים מזל טלה והחל מזל דגים ובימינו מסתיים מזל דגים ואנו נכנסים למזל דלי  – Aquarius

על כן אם תחליטו להשכים קום ב21.3 ,ביום השיוויון האביבי, תוכלו לראות את מזל דלי מופיע במזרח, רגע לפני הזריחה.

כעת שאנו מבינים כי אבותינו הכירו בתנועה זו של נקיפת ציר הסיבוב וייחסו לה חשיבות מיסטית ואף מדעית, ניתן לבחון סוגיות ביהדות מכיוון זה.

משה והעגל

סיפור העגל בספר שמות פרק לב

וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לו. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ, אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוה מָחָר. וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.

ישנם אזכורים נוספים במקרא לעבודת העגל אך הבולט והמקביל ביותר הוא של ירבעם בן נבט

מלכים א, יב, כח –

וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ–וַיַּעַשׂ, שני עֶגְלֵי זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם–הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

ירבעם שממליך עצמו על ישראל ולמעשה מחלק את ממלכת שלמה לשני חלקים מחליט לבנות דווקא עגלים, שיסמלו את האמונה בממלכת ישראל, מהצפון בדן ועד דרומה בבית-אל. (ראו גם את הפוסט בנושא הטאוריד)

קשה שלא להבחין בקשר שעושה הכותב התנכי בין שני המקרים, שמא מדובר במקרה אחד?

ניתן להזכיר כי שמות בניו של ירבעם הם נדב ואביה שמתו בטרם עת. שמות אלו דומים לשמות בניו של אהרון הכהן שהקריבו אש זרה נדב ואביהוא, שגם זכו למוות מוקדם.

המחקר התנכי כמו גם המסורתי התקשו להסביר מדוע יפנו בני ישראל לסגוד לפר או עגל שזו חיה חלשה יחסית לאדם, בניגוד לאריה למשל.

אילו עוד תרבויות קידשו את הפר/עגל?

בהודו יש כבוד מסוים לפרים עד היום ובדרך כלל לא תתפוס הודי אוכל סטייק עסיסי.

גם האל 'אל' הכנעני תואר עם ראש בעל שתי קרניים בדומה לשור.

ובמצרים היה השור מרכיב מרכזי בפולחן לאורך אלפי שנים.

יש לא מעט דוגמאות בתנ"ך המעידות על הערצת הפר, להלן חלק מהן-

ברכת יעקב ליוסף – בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי־עָיִן, בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי־שׁוּר….

ברכת יעקב לאפרים ומנשה – בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה

כעת כשאנו באים מנקודת מבט אסטרונומית המתייחסת לנקיפת ציר הסיבוב, מתבררת חשיבות השור בעבר.

Equinox_path

תנועה של מראה נקודת השיוויון האביבי לאורך מישור המילקה ב-6,000 שנים האחרונות.   באדיבות Dbachmann , CC BY-SA 3.0,  מויקפדיה באנגלית.

על פי התמונה, לפני כ- 6,480 שנה עבר גלגל המזלות שלב בציר נקיפת הסיבוב של השנה הגדולה ולמעשה עבר ממזל אריה למזל שור, מזל אריה שלט מלפני 12,920 שנים לערך, עד למעבר למזל שור. (הכוכב אלדבראן בתמונה מייצג את עין השור השמאלית)

היום אנו נכנסים למזל דלי שמייצג את העונה הבאה בשנה הגדולה.

כעת ניתן להבין ביתר קלות מדוע אבותינו בחרו לקדש את השור, או את בנו – ה'עגל'. זאת תצפית אסטרונומית שמעידה על מקור המסורת, לדעתי די קל להניח כי כאשר אנו מוצאים מממצאים ארכיאולוגים של פרים, אפשר לקשר זאת להיכרות של אבותינו עם תנועת גלגל המזלות והחשיבות שניתנה להם, עד כדי סגידה.

עכשיו מובן גם מדוע למלך מואב שנהרג ע"י השופט אהוד קוראים 'עגלון' (שופטים ג, יז)

נראה גם שיהוא מלך ישראל מוכן לחזור בתשובה ולבטל את הבעל בממלכת ישראל –

מלכים ב י כח

וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת-הַבַּעַל, מִיִּשְׂרָאֵל, רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל–לֹא-סָר יֵהוּא, מֵאַחֲרֵיהֶם  עֶגְלֵי, הַזָּהָב, אֲשֶׁר בֵּית-אֵל וַאֲשֶׁר בְּדָן.

יהוא משמיד את הבעל מישראל, אך את העגלים הוא מותיר, כי העגלים מסמלים הרבה דברים, אך הם לא מסמלים עבודה זרה…

מה הם כן מסמלים ליהוא? מדוע בחר להשאיר אותם?

אני מניח שמדובר בסמל, כמו מגדל אייפל או פסל החירות בניו-יורק או הגשר המוזר הזה בכניסה לירושלים… אך ברור מהסיפור שהעגל הוא לא חלק מהמלחמה באותם ימים בין יהוה לבעל לגבי מי הוא האל השליט.

זאת מכיוון שהעגל קשור בכלל לאסטרונומיה ומעקב אחרי השנה הגדולה והמזל שהוא מביא עימו…

Beit_alfa01.jpg

  פסיפס גלגל המזלות מבית הכנסת בבית אלפא, המאה ה-5 לספירה

השנה הגדולה מתחלקת לעונות כאשר המזלות המרכזיים בכל עונה מייצגים את כלל העונה –

אריה, שור, מים, עקרב. על בסיס השנה הגדולה נכנסנו לסתיו לפני 12,920 במעבר למזל אריה, עברנו לחורף לפני 6,480 שנה במעבר למזל שור והיום אנו עוברים למזל מים/דלי לקראת 6,480 שמייצגות את האביב בשנה הגדולה.

האם יש לכך השלכות לגבינו? האם זה אומר שיש יותר סיכוי למצוא אהבה או להכיר בן זוג חדש?

לא נראה לי שלזה כוונת המשורר, אך השימוש שנעשה עם השנים באסטרולוגיה על בסיס המידע האסטרונומי הזה הוא בין היתר שימור של אותה תורה עתיקה ומדעית דבר ראשון.

מעבר למזלות המרכזיים, כמובן מופיעים המזלות המשניים, למשל לפני 2,000 שנים החל 'לשלוט' מזל דגים בעולם ואבותינו הכירו בכך,

קחו לדוגמא את ישו שחי וטייל בארץ ישראל לפני 2,000 שנים לערך ועסק במעשי ניסים שמוזכרים בברית החדשה.

חשוב לציין כי סיפורי הברית החדשה אמנם מקורה במאה ה-1 לספירה, אך חתימת הקודקס הנוצרי נעשה למעשה בועידת ניקיאה בשנת 324 לספירה.

וכאמור היה זה היפרקוס שפעל בניקיאה שבאנטוליה כ- 500 שנים לפני כן. יש להניח כי חותמי הברית החדשה הכירו היטב את תנועת גרמי השמיים וניתבו את הכתבים כך שיתאימו למזל דגים ששלט בזמנם. זאת מכיוון שבזמן ועידת ניקאה שבעצם החלה את התקופה הביזנטית היתה כל אירופה עמוסה בתרבות הפאגנית שכנראה אסטרונומיה לא היתה זרה לה, ובוודאי לא לפילוסופיה שלהם.

בתוך סיפורי הנסים של ישו בולטים במיוחד המזלות השולטים – 'דגים' ו'מים'!

דוגמאות לנסים שכאלה הם רבים כמו למשל בחתונה בכפר כנה, מילא ישו כדים במים שהפכו ליין.

בטבחה בגדה הצפונית של הכנרת האכיל ישו 5,000 אנשים עם שני דגים…

ישנם עוד נסים שקשורים בדגה או בכנרת, אך הרעיון המרכזי הוא הקשר האסטרונומי שהיה קיים אצל הכותבים בארץ ישראל או בניקאה.

הקשר תנכי נוסף לשנה הגדולה, הוא שבטי ישראל שסודרו במדבר בחנייתם לפי 4 דגלים (כנגד ארבעת המזלות הראשיים) של שלושה שבטים בכל דגל, כאשר שבט לוי במרכז ושבט יוסף מיוצג ע"י שני שבטים – אפרים ומנשה.

במזרח היה מחנה יהודה עם שבטי יששכר וזבולון שייצגו את קונסטלציית האריה.

במערב היה מחנה אפרים עם שבטי מנשה ובנימין שייצגו את קונסטלציית השור ״קרני ראם קרניו״.

בצפון היה מחנה דן עם שבטי אשר ונפתלי שייצגו את מזל העקרב שהורג את אוריון.

ובדרום היה מחנה שבט ראובן עם שבטי שמעון וגד שייצגו את מזל המים.

כידוע ראובן איבד את בכורתו בשלב מסוים, האם כוונת המשורר לכך שמזל זה הוא הראשון בשנה הגדולה והוא הסתיים לפני 19,000 שנים?

יהודה מקושר לאריה, בעוד שבטי יוסף מקושרים לשור, האם מדובר בעדות לשתי תפיסות עולם אסטרונומיות מנוגדות בין סגידה לאריה/לביאה אל מול סגידה לשור, מבחינה אסטרונומית?

ממצא עתיק שגם מקשר בין יהודה לאריות הוא העיר לאונטופוליס (עיר האריות/לביאות) בדלתא (ארץ גשן) של מצרים, עיר זו נקראת גם תל אל-יהודייה או הליופוליס. בעיר זו בנה חוניו הרביעי במאה ה- 3 לפנה"ס, בית מקדש ליהוה. בניית מקדש זו נעשתה לאחר ההגלייה של משפחתו הצדוקית מירושלים, עם העלייה של יאסון לכהונה הגדולה כמה שנים לפני מרד החשמונאים. בית מקדש זה נסגר על ידי טיטוס, כמה שנים לאחר החרבת בית המקדש בירושלים בסוף המאה ה-1 לספירה.

איני יודע מדוע בחר חוניו להקים מקדש ליהוה דווקא בעיר זו, אך מעניין לציין כי העיר לאונטופוליס היתה עתיקה ביותר ורעמסס ה-2 שאליו מיוחסת תקופת 'יציאת מצרים' בתנ"ך, בנה בעיר זו מקדש וארמון.

האלהויות המרכזיות שלהן סגדו המצרים לאורך אלף שנים בעיר זו, היו הלביאות סחמת ובסמת שהן המקבילות של ארטמיס היוונית או ענת הכנענית, האלות הציידות/לוחמות.

399px-GD-EG-KomOmbo016.jpg

 CC-BY-SA-2.5, by Néfermaât, האלה הלוחמת סחמת נראית עם דיסקית השמש ככתר מעל ראשה, ממנו יוצא נחש קוברה, ממקדש קום-אומבו, מצרים. מתוך ויקפדיה באנגלית.

כהני ליאונטופוליס (עיר הלביאות) בתקופת רעמסס השני, היו עובדי האלוהויות של הלביאות, האם יתכן כי כאשר נקרא שבט יהודה –  ׳יהודה גור אריות׳ כוונת המשורר היתה להיות יהודה 'בן הלביאות' ומתוך כך גם יורש העצר וממשיך דרכן?

עדות להקבלה כזאת נמצאה גם בישראל, רק בתרגום ל'בן-ענת', כפי שאנו מכירים את שמגר בן-ענת ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

 

בבקעת הלבנון ובסמוך לבית לחם בכפר אל-חאדר נמצאו ראשי חצים עליהם נכתב 'בן-ענת' ו'עבד-לבאת'. (ראו בבלוג של 'כתובות עבריות עתיקות')

נראה כי גם הלוחמים קיוו לקבל מגדולתה של האלה הציידת ענת לה סגדו, וידעו היטב כי היא גם  לביאה… ועצם הכתיבה בן/עבד ענת/לביאה מקביל למעשה למונח שאנו מכירים 'יהודה גור אריות'.

לסיכום ניתן להבחין בחשיבותה של השנה הגדולה בתרבויות רבות וכבר ראינו שהבחינו בקונסטלציית השור ובפליאדות וידעו לבהות בשמיים ובכוכבים בכדי ללמוד או ללמד דבר מה על החיים. פוסט זה יחד עם הבאים אחריו בא להפנות את תשומת הלב מן הפירושים של ימינו לטובת בחינת העניינים בהקשר אסטרונומי, כאשר עבודת העגל או הלביאה מייצגים למעשה היכרות מעמיקה של העולם האסטרונומי ע"י אבותינו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.