אזהרה! חג סודי, הכניסה לנשים בלבד!

סיפור יפתח שהצגתי בפוסט הקודם מראה בצורה טרגית מה משמעותו של נדר שנאמר במצפה, אנשי גלעד קיבלו את יפתח עליהם למנהיג בגלל שבועה זאת, יפתח גם ניצח במלחמה בגלל שבועתו, אך נאלץ להקריב את בתו לעולה.

סופו של הסיפור מעיד על חג של אבלות נשית בלבד – 'תלכנה בנות ישראל, לתנות'

השילוב בין ארבע מסורות אלו בסיפור בת יפתח – בין חג לבין אבלות נשית ולבין עונות השנה ולהקרבת קורבן, מאתגר, אך בצורה מעניינת מופיע במיתולוגיות המסופוטמית, היוונית והמצרית, במספר סיפורים בעלי מאפיינים דומים.

אמנם אין לנו חותמת רשמית שסיפור בת-יפתח באמת נוגע במסורת של עונות השנה, אך קשה להתעלם מהשימוש במספרים המופיעים בסוף הסיפור ומהיות בתוליה של בת יפתח הקורבן. –

ותאמר (בת-יפתח), אל-אביה: "ייעשה לי, הדבר הזה, הרפה ממני שניים חודשים, ואלכה וירדתי על-ההרים, ואבכה על-בתוליי, אנוכי וריעותיי"

ויאמר" "לכי", וישלח אותה שני חודשים, ותלך היא וריעותיה, ותבך על-בתוליה על ההרים.  ויהי מקץ שניים חודשים, ותשב אל-אביה, ויעש לה, את-נדרו אשר נדר והיא לא ידעה איש, ותהי-חוק בישראל מימים ימימה, תלכנה בנות ישראל, לתנות, לבת-יפתח הגלעדי ארבעת ימים, בשנה

סיפורי האבלות

נראה כי סיפורי האבלות במיתולוגיות השונות, משלב אהבה לא ממומשת בין זוגות אוהבים

סיפור אשתר ותמוז

תמוז הוא אל מסופוטמי קדום שמוכר כאבי הרועים ובן הזוג המרכזי של איננה (אשתר הכנענית)

איננה בגאוותה כאלה חזקה ביותר, מחליטה ואף מנסה לכבוש את השאול, אך מעשה זה עולה לה בנפילה בשבי. מאוחר יותר בסיפור היא משוחררת מהשאול, אך כנגד ישנו צורך במישהו אחר שיחליף אותה שם, איננה מחפשת להטיל את המשימה על מישהו, לבסוף היא מגיעה לבעלה תמוז ומגלה שהוא כלל לא התאבל עליה, על שנשבתה בשאול!, על כן היא מחליטה שתמוז יהיה זה שיחליף אותה ששה חודשים בשנה ובזמן הנוסף אחותו תמלא את מקומו בשאול, סיפור זה הסביר בעולם השומרי והמסופוטמי את חילופי העונות בין קיץ לחורף.

d.jpg

Photo by Internet Archive Book Images on Foter.com / No known copyright restrictions

חותם גלילי (1800 לפנה"ס) בו מתואר חילוצה של אשתר (במרכז) מהשאול, במרכז אשתר מכונפת יוצאת משערי השאול בעזרת אל המים מימינה ואל השמש מימינו ומשמאל אל נוסף עם קשת ובנוסף אריה, בתמונה גם נראית כנגד הכניסה של תמוז  לשאול שמזוהה כציפור.

תמוז מייצג את חג אמצע הקיץ ויום הקצה, בו היו אנשים מכל רחבי מסופוטמיה נאספים להתאבל על מותו של תמוז.  בימינו חודש תמוז עדין מקביל ליום הקצה, ה-21 ביוני בד"כ והצום היהודי בו בי"ז בתמוז מקביל בצורה מעוררת תהיות לחג המסופוטמי העתיק.

north_season

ימי השוויון והקצה, יז בתמוז וה-21 ביוני משמאל למטה.

סיבת האבל המסופוטמי היא, שלאחר האביב בו שמחו על מה שקיבלו מתמוז מבחינה חקלאית, לפתע הגיע הקיץ והיובש שהצטייר בעיני השומרים כמותו של תמוז בשל היובש הקיצי.

תמוז מוכר בין היתר, כאל המייצר חלב וזרעים ומקנה וכמקור התמרים, פרי שהיה נגיש כל עונות השנה והעיד על  יציבות כלכלית.  כמו כן עץ המור גם כן מקושר אליו אישית.

לקראת מותו בעונה היבשה היו אלו הנשים שהיו אחראיות על ההתאבלות על תמוז, הן היו מגדלות צמחים שנובטים מהר ונובלים מהר בשמש בכדי לייצג את פריחתו ומותו של תמוז. כגון חסה ושומר.

"אל תיראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש" (מתוך שיר השירים)

ההנחה היא שמאוחר יותר בהיסטוריה לקחו עמי הלבנט ויוון סיפור זה והפכו אותו לסיפור 'אדוניס' ראו בהמשך.

יש כאלו שמקשרים בין ההתאבלות הנשית על תמוז להכנת עוגיות עם אפר לאשתו אשתר מלכת השמיים על מות בעלה. דבר זה מזכיר במעט את מנהגי ביצת האפר של ט' באב שקיימת ביהדות עד היום, רק שהמסורת נדדה לצום בחודש אב.

ירמיהו ז – והנשים לשות בצק לעשות כונים (עוגיות כוכבים) למלכת השמים (אשתר)

בתנ"ך צום זה מוזכר בצורה מדהימה-

ראו יחזקאל ח, י"ד

וַיָּבֵא אֹתִי, אֶל-פֶּתַח שַׁעַר בֵּית-יְהוָה, אֲשֶׁר, אֶל-הַצָּפוֹנָה; וְהִנֵּה-שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת, מְבַכּוֹת אֶת-הַתַּמּוּז

האל מראה ליחזקאל איך בכניסה לבית המקדש היו הנשים היהודיות חוגגות את חג התמוז

גם לאחר סיפור פילגש בגבעה מוזכר חג קיצי שקשור במחולות –

שופטים כא יט וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג-יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה… ויצו (וַיְצַוּוּ), אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר:  לְכוּ, וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים.  וּרְאִיתֶם, וְהִנֵּה אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן-הַכְּרָמִים, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ

חילול בכרמים מוכר לנו היום כ-טו' באב , אך ייתכן כי בימי השופטים חג חילול הכרמים היה בחודש תמוז כ- 30 ימים לפני כן וייצג את חגיגות התמוז, בהן יצאו הנשים לחול במחולות?

סיפור אפרודיטה ואדוניס

סיפור איננה ותמוז כנראה נדד מאוחר יותר לסיפור אפרודיטה ואדוניס (מלשון המילה הכנענית/עברית אדני/אדון).

סיפור זה מעניין כי הוא מקביל לסיפור תמוז, אך יש בו מאפיינים אחרים –

האלה אפרודיטה שלא אהבה את מירה נסיכת קפריסין, קיללה אותה שתאלץ להביא צאצאים רק מאביה, מירה שיודעת את מר גורלה מחליטה לשכר את אביה בדומה לסיפור לוט ושוכבת עמו עד שהיא נכנסת להריון.

אביה המלך קינראס מגלה זאת לבסוף ויוצא מגדרו, הוא רודף אחריה להורגה והיא כנגד בורחת ללבנון והאלים שמרגישים אשמים באים לעזרתה והופכים אותה לעץ MYRRH (מור)

מאותו עץ בשמים-מור נולד אדוניס. אפרודיטה אוספת את התינוק לאחר הלידה ומעבירה אותו לחסות פרספונה אלת השאול בכדי שזו תגדל אותו. לימים כאשר הילד גדל מבקשת אפרודיטה לקחתו מן השאול, אך פרספונה לא מוותרת עליו בשל יופיו הנדיר…

הריב בין השתיים מגיע עד לפתחו של זאוס אבי האלים שמבין כי עליו לעצור את הריב בין שתי האלות על הנער היפה, זאוס מתערב ומחליט לבסוף כי אדוניס ייאלץ לשהות ארבעה חודשים עם אפרודיטה וארבעה חודשים עם פרספונה, כל שנה. ובארבעה החודשים שנותרו תינתן לו הבחירה להחליט היכן יגור.

אדוניס כמובן בוחר לחיות עם אפרודיטה בארבעת החודשים שנותרים לו.

Aphrodite_Adonis_Louvre_MNB2109.jpg

כלי אדום-דמויות מיוון, 410 לפנה"ס, public domain., באדיבות Jastrow, מתוך ויקיפדיה.

על הכלי מצויר אדוניס המנגן לאפרודיטה.

פרספונה כנגד מקנאה בכך ומבקשת מהדס אל השאול לפגוע באדוניס. הדס שולח על אדוניס  את חזיר הבר שפוצע אותו קשות ולבסוף אדוניס מת מפצעיו.

450px-giuseppe-mazzuoli-the-death-of-adonis-hermitag

The Death of Adonis (Mazzuoli) (1709) by Giuseppe Mazzuoli

תמונה באדיבות יאיר חקלאי, מתוך ויקיפדיה, CC BY-SA 2.5

בפסל מתואר מותו של אדוניס ע"י חזיר הבר

דמו של אדוניס טפטף אל האדמה ומתוך דמו שטפטף ליד הנחל צמחו פרחי הנעמנים – הנוריות. אדוניס מת בסמוך לנהר אברהם בלבנון, הנהר מוכר עד היום והוא בחלקו מחבר בין בעל בק במזרח לעיר גבל במערב, בקטע בו נשפך הנהר לים התיכון.

P1060155_r1.jpg

נהר האדוניס בלבנון (מוכר כנהר איברהים) מסופר עליו שנהפך אדום מדם כל שנה במהלך פסטיבל האדוניס, תמונה באדיבות OadrienvalentineG, מתוך ויקיפדיה, CC BY-SA 3.0

כחלק מההתאבלות על מותו של אדוניס דורשת אפרודיטה מהנשים להכות את החזה וללכת בבגדים קרועים.

כבר במאה ה- 5 לפנה"ס בתקופת הקיץ, היו הנשים באתונה מתאבלות ונוטעות גינות לאדוניס כחלק מהפסטיבל השנתי, הן השתמשו בחסה או שומר, או חיטה ושעורה וזרעי נעמנים/נוריות.

הגינות היו מועלות לגגות הבתים והשמש היוקדת היתה מפריחה מהר וגם מצמיאה מהר את הפרחים, דבר זה היה מקדם את הטקס המרכזי של ההתאבלות על אדוניס, בו קרעו הנשים את בגדיהן ופצעו את עצמן.

685px-Women_Adonia_Louvre_CA1679.jpg

שבר של כלי אדום-דמויות מיוון (430 – 420 לפנה"ס), מתוך מוזיאון הלובר, צרפת, תמונה באדיבות Jastrow, מתוך ויקיפדיה, Public Domain,

בכלי מתוארות נשים שמטפסות על סולמות לגגות הבתים ונושאות בידיהן את גינות האדוניס.

פסטיבל האדוניס היה חשאי והמידע לגביו מועט בשל הסודיות שאפפה את החגים הנשיים בהם אסור היה לגברים לקחת חלק בדרך כלל. מעניין לציין כי בסיום החגיגות והאבל של אדוניס היו הנשים אוספות את שאריות החג ומשליכות את שאריות הכדים והנוריות למעין או נהר בדומה ל 'תשליך' של יום כיפור.

סיפורי אדוניס מופיעים בספר ישיעהו

ישעיהו יז

כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ, וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ; עַל-כֵּן, תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים, וּזְמֹרַת זָר, תִּזְרָעֶנּוּ.  בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי, וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי; נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה, וּכְאֵב אָנוּשׁ

ישעיהו גם כן מתייחס בעקיפין לחג התמוז בגלל השימוש במושג 'נטעי נעמנים' שהם בעצם הנוריות שמייצגות את חג האבל הזה.

ישעיהו סה, ג- הָעָם, הַמַּכְעִסִים אֹתִי עַל-פָּנַי–תָּמִיד:  זֹבְחִים, בַּגַּנּוֹת, וּמְקַטְּרִים, עַל-הַלְּבֵנִים

ישעיהו סו  יז –  הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל-הַגַּנּוֹת

השימוש של ישעיהו במילה גינות מתייחסת לשתילת הגינות בחג התמוז.

חשוב לציין כי חוקרים רבים ראו במגילת 'שיר השירים' סוג של העתקה מסיפורי האהבה בין איננה לתמוז וחוסר היכולת שלהם להיפגש. השיר מלא בתיאורים שמעידים על הרומן בין השניים והשימוש במור ובשמים בולט בהקשרו לתמוז ולאדוניס ששם אימו הוא מירה ע"ש עץ המור. כמו גם הזכרת ארץ הלבנון פעמים רבות בשיר, שהיה מקום הולדתו ומותו של אדוניס.

אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר, וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה  כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי קַמְתִּי אֲנִי, לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי; וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל, כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל.

מתוך שיר השירים

היו גם שקישרו בין המוות של ישו והבכייה עליו לבין הבכי של איננה על תמוז או אפרודיטה על אדוניס. ישו גם הוא בנה של מרים (מירה…)

מסורת זו של בכי באמצע חודש תמוז השתמרה כנראה עד המאה ה-10 לספירה לפחות באזור סוריה-עיראק-תורכיה של ימינו. בה נשות השבאים מחרן ומנהר הפרת היו מבכות את מותו של תמוז, זאת על פי עדותו של הנוסע אבן אל -נאדים מהמאה העשירית.

ישנן גם עדויות שהשתמרו אף בכתבי הרמב"ם לגבי השבאים ונראה שהם שימרו במסורות שלהם גם את סיפורי תמוז והפליאדות.

תמוז לתפיסת השבאים ברח לחרן כשנודע לו על גזר הדין שלו ושם הוא גם מת.

 אבן וושייה שחי במאות ה-9 וה-10 מספר על תמוז שבא להציע למלך לסגוד ל-7 הכוכבים (כוכבי הלכת) ול-12 הסימנים (המזלות) , אך המלך כנגד התעלל בו עד שמת, אך הוא כנגד חזר לחיים.

p1010629_crop

טבעת זהב מקבר איזופטה, נמצאה בסמוך לקנוסוס, כרתים, 1400 – 1500 לפנה"ס, בתמונה מתוארות נשים רוקדות ולידן צמחים פורחים, מתוך מוזיאון הירקליון, תמונה באדיבות Aeleftherios, מתוך אתר ויקיפדיה, CC BY-SA 3.0

 

איסיס ואוסיריס

אוסיריס היה אלוהות מצרית, הוא היה הבעל והאח של איסיס ואחיו של סת, שלושתם היו הילדים של גב אל האדמה ונות אלת השמים.

אוסיריס מייצג במצרים את החיים שאחרי המוות ואת הסדר כנגד הכאוס, לעומת סת אחיו שמזוהה כאל של כאוס וכבעל אופי כנעני.

אוסיריס מביא למצרים ולעולם את הקדמה והתרבותיות, בעוד סת אחיו האדמוני מקנא בו.

סת בערמומיותו מתכנן להרוג את אוסיריס, הוא מארגן מסיבה לכבודו של אוסיריס ונותן לו תיבה במתנה, אוסיריס נכנס לתיבה וסת סוגר עליו את דלת התיבה וחותם אותה, בהמשך הסיפור התיבה האטומה מושלכת לנילוס ונסחפת (בדומה לסיפור משה והתיבה ואחותו מרים שדואגת לו) לחופי לבנון.

איסיס שמחפשת אחר אחיה/בעלה תקופה ארוכה, לבסוף מוצאת את אוסיריס בגבל שבלבנון, סמוך לנהר איברהים/אדוניס ומחזירה אותו לחיים. ומהמפגש הזה היא נכנסת להריון ונולד בנם הורוס (חור) הממשיך של המלוכה המצרית שנועד לכשיגדל לנצח את סת ולכבוש את השלטון על מצרים.

Egyptian_-_Isis_with_Horus_the_Child_-_Walters_54416_-_Three_Quarter_Right.jpg

פסל של איסיס מטפלת בבנה הורוס, מאה 7 לפנה"ס, צולם במוזיאון וולטר ארט, מתוך ויקיפדיה, Public Domain

מותו של אוסיריס ע"י סת מייצג את תנועת הנילוס במצרים, כאשר היה הנילוס פעם בשנה מציף מחדש את האדמות החקלאיות היתה זו עדות לחזרתו לחיים של אוסיריס שבין היתר זוהה במצרים גם עם שלושת הכוכבים בחגורתו של אוריון שהיו הכתר שלו.

פרספונה

פרספונה היתה מטיילת בארץ עם רעותיה בדומה לבת יפתח ו'רעותיה' או הכלה ו'רעותיה' בשיר השירים. היא היתה עסוקה בשתילת פרחים… האדס אל השאול רואה אותה ומחליט לחטוף אותה לשאול האדמה בכדי שתהיה לו לאשה. במסורות אחרות מדובר על כך שהשניים התאהבו!

Persephone_krater_Antikensammlung_Berlin_1984.40.jpg

כלי אדום-דמויות מיוון, 340 לפנה"ס, תיאור חטיפת פרספונה לשאול ע"י האדס אל השאול מתוך ויקיפדיה, Public Domain

דמטר אלת האדמה שהיתה גם אימה של פרספונה מחפשת אחריה ומקללת את רעותיה של בתה על שלא שמרו עליה.

דמטר בוכה ללא הפסקה על בתה ומפסיקה את הטיפול המסור באדמה ובפירות, מה שבעצם מביא לחורף הראשון.

האלים שרואים זאת מחליטים לטפל בבעיה ושולחים את הרמס שליח האלים בכדי שיוציא את פרספונה מהשאול ושהחורף יסתיים.

האדס משחרר את פרספונה כמצוות זאוס, אך נותן לה ארבעה גרעיני רימון בזמן שהוא משחרר אותה, היא אוכלת אותם ועל כך היא נענשת לחזור לשאול כל שנה לארבעה חודשים, כנגד גרעיני הרימון שאכלה.

כאשר פרספונה שבה אל אימה, חוזרת דמטר ומפרה את הארץ בעונות האביב והקיץ, וכאשר חוזרת פרספונה לשאול חוזרים הסתיו והחורף וגשמי הבכי של האם על בתה.

Rape_of_Prosepina_September_2015-3a.jpg

The Rape of Proserpina  נוצר ע"י Gian Lorenzo Bernini  ומוצג ברומאGalleria Borghese., תמונה באדיבות Alvesgaspar, מתוך ויקיפדיה, CC BY-SA 4.0

בתמונה פסל המתאר את החטיפה והאונס של פרספונה ע"י האדס אל השאול

שיר השירים-  הנך יפה רעיתי… שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד… כפלח הרימון רקתך מבעד לצמתך… עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו… יפה את רעיתי, שערך כעדר העיזים שגלשו מהר גלעד…כפלח הרימון…. יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנגדלות. 

כעת שאנו מכירים את המסורות הקדומות קשה להתעלם מפסוקים מסוימים בשיר השירים…

לסכום

סיפור יפתח או יותר נכון סיפורה של בת-יפתח מזכיר מכיוונים רבים מאפיינים של פרספונה בתה של דמטר, או בכיה של אפרודיטי על אדוניס, או את בכיה של איסיס על אוסיריס, או הנשים בבית המקדש ש'מבכות את התמוז', או לקיחת המוות את בת יפתח לשאול.

אך בעוד הקורבן בסיפורים הוא הגיבור כגון תמוז, אדוניס ואוסיריס, בסיפור היהודי לא ברור מיהו הקרבן, בת יפתח? או אולי בתוליה כפי שמופיע הבכי עליהם בסיפור. יחד עם זאת זה מזכיר יותר את הבכי על פרספונה.

מעניין לציין כי בסיפורה של פרספונה ובסיפור אדוניס המספר 4 בולט בדומה לסיפור בת יפתח, שאולי מתייחס ל-4 חודשים/ימים/גרעיני רימון.

ותהי-חוק בישראל מימים ימימה, תלכנה בנות ישראל, לתנות, לבת-יפתח הגלעדי ארבעת ימים, בשנה…

תמוז ואוסיריס חוזרים לחיים לעומת הסיפור היהודי והלבנוני בהם הגיבורים מתים.

למעשה סיפורה של בת יפתח בשילוב עם האבל הנשי והחג המוזכרים בספר שופטים, מעידים מעבר לכל ספק על הקשר בין סיפור אדוניס ותמוז לסיפורה של בת-יפתח. סיפורים אלו קשורים בקשר אדוק לעונות השנה ומכאן ניתן גם להסיק על סיפורה של בת-יפתח והזכרת 'שניים חודשים' 3 פעמים כעדות לאותו קשר.

אם כך מדובר בסיפור דומה שהלבישו אותו על ארוע היסטורי, של מרידת אנשי גלעד בעמונים.

השוני היחיד בין סיפור בת יפתח לשאר הסיפורים הוא שכאן לא מדובר בסיפור אהבה רומנטי, אלא באהבת אב לביתו, בדומה לאהבתה של דמטר לבתה פרספונה, אך האם באמת אין כאן קשר רומנטי של שני אהובים? – לדעתי מדובר בזוג, שהרי כלל לא מוזכרת אשתו של יפתח בסיפור וגם בתוך הפסוקים נכנסה 'טעות' שמעידה על כך –

וְרַק הִיא יְחִידָה, אֵין-לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ-בַת – אין לו ממנה או אין לה ממנו ילדים… מה שמעיד על זוגיות שלא מומשה.

מעניין ששיר השירים שמזכיר את סיפורים אלו מאוד, מתקשר גם הוא לפריחת האביב כזמן פריחת האהבה ומכאן גם הקשרו לחילופי העונות והדמיון לסיפור היווני והמסופוטמי –

לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים  נַשְׁכִּימָה, לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים; שָׁם אֶתֵּן אֶת-דֹּדַי, לָךְ… – כשיגיע האביב סוף סוף נתאחד.

 תודה 

 

תמונת חותם הגליל באדיבות –

Photo by Internet Archive Book Images on Foter.com / No known copyright restrictions

תמונת הכותרת–

טבעת זהב מקבר איזופטה, בסמוך לקנוסוס, כרתים, 1400 – 1500 לפנה"ס, בתמונה מתוארות נשים רוקדות ולידן צמחים פורחים, מתוך מוזיאון הירקליון, תמונה באדיבות Aeleftherios, מתוך אתר ויקיפדיה, CC BY-SA 3.0

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.