שמש בגבעון דום במבט אסטרונומי

אחד הסיפורים הידועים ביותר מכיבוש ארץ ישראל ע"י בני ישראל הוא הפסוק בו עוצר יהושע את השמש מלנוע בשמיים. סיפור זה מופיע ב'ספר יהושע' על רקע הסכם השלום שנחתם בין יהושע לבין אנשי גבעון וכתגובה להסכם, עולים חמשת מלכי האמורי למלחמה עם גבעון ויהושע בהתאם להסכם נחלץ לעזרתם.

להלן התיאור בספר יהושע פרק י-

ויאמר לעיני ישראל, שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, וידם השמש וירח עמד, עד יקם גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר. ויעמוד השמש בחצי השמיים ולא אץ לבוא כיום תמים…

במהלך המרדף ה'פתאומי' של יהושע בעקבות חמשת המלכים שבורחים במורדות בית חורון דורש יהושע מהשמש לעצור!,  בתור ילד ההנחה שלי תמיד היתה כי מדובר במרדף ארוך שדרש עוד שעות שמש בכדי שיהיה לבני ישראל מספיק זמן להכות את מלכי האמורי ('עד יקם גוי אויביו'), אך אחד המורים שלי הצביע על כך שישנה בעיה בתפיסה זו, שהרי אם השמש בגבעון (מזרח) והירח באילון (מערב), אין צורך לעצור את השמש מכיוון שמדובר בשעת זריחה. יותר מכך בפסוק הבא מובהר כי השמש עמדה ב'חצי השמיים', מה שנשמע שוב כראיית השמש בזמן זריחה באופק.

מפרשים רבים ניסו להתמודד עם עצם הרעיון שבו אדם יכול להורות הוראות לשמש, האם באמת כך היה?, האם יהושע היה יותר גדול ממשה?, כמה זמן עמדה השמש במקומה? ועוד

אחד המפרשים שלדעתי הצביע לכיוון שאליו התכוון הכותב המקורי, היה הרמב"ם בפירושו במורה נבוכים –

'כאילו אמר שהיום ההוא היה אצלם בגבעון כגדול שבימי הקיץ החם'

'ואל יטעה אותך מה שנאמר בדבר עמידת השמש ליהושע במשך אותן שעות, ויאמר לעיני ישראל שכן לא אמר כל ישראל כמו שנאמר לגבי משה וכן אליהו בהר הכרמל במתי מעט אמרתי 'אותן השעות' מכיוון שנדמה לי באשר לדברו 'כיום תמים' שהוא כיום הארוך ביותר כי- תמים הוא שלם, כאילו אמר – אותו יום היה בעיניהם בגבעון כיום הארוך ביותר מימי הקיץ'

הרמב"ם למעשה מצביע על היום הארוך בשנה, ה- 21.6 בו השמש מגיעה לשיאה בשמיים וממנו והלאה היא הולכת ונחלשת עד ה- 21.12 בה היא בזווית הכי נמוכה בשנה וחוזר חלילה. הרמב"ם מצביע על כך שבאותו יום בני ישראל הרגישו כאילו היה זה היום הארוך בשנה ('כיום תמים').

החלטתי לבדוק את העניין מנקודת מבט של ימי השוויון והקצה, בדגש על 'יום הקצה' – שיא הקיץ שהוא אותו יום תמים/שלם שמוזכר בספר יהושע ובמורה נבוכים.

אזימוט

בתיאור הקרב אומר יהושע – 'שמש בגבעון… וירח בעמק באיילון', השימוש בשתי נקודות גיאוגרפיות אלו ע"י יהושע קשור לציר המרדף מגבעון לשפלת יהודה, אך לדעתי יש כאן גם הדגשה של הזווית בכדי להלל את הנס. (ראו בהמשך)

אם ניקח את שתי נקודות אלו שנותן לנו יהושע שלמעשה מסמלות את מהלך המרדף של בני ישראל כנגד אויביהם. האזימוט בין שתיהן הוא כ- 90 מעלות מבחינת הזווית. הזווית מתייחסת ליחס בין שני המקומות, תוך התבססות על כך שצפון, דרום, מזרח ומערב מייצגים את הזוויות – 360, 180, 90, ו- 270 בהתאמה.

כיוונים2.png

חישוב אזימוט השמש בישראל במהלך השנה

ירושלים (וגבעון) נמצאת בקו הרוחב 31.5 וזווית ההטייה היום של כדור הארץ היא 23.44 מעלות.

800px-Earth_obliquity_range.svg

כך למעשה בשיא הקיץ, ב- 21.6, כאשר השמש נמצאת בשיא השמיים, היא 'נעזרת' במקסימום ההטייה של כדור הארץ. ניתן לחשב זאת בחיסור ההטייה מקו הרוחב בו נמצא הצופה , למשל בירושלים/גבעון –

 31.5 מינוס 23.44 = 8 . (ואז 90 – 8 – תיקון האור באטמוספרה = 81.4)

יום הארוך בשנה.png

ביום זה בירושלים באמצע היום (צהירה) השמש נמצאת  ב- 81.4 מעלות ובזריחה השמש נמצאת באזימוט 61.5 מעלות בערך שגם הוא אינו מתאים לאזימוט שנותן לנו יהושע (90).

למעשה כאשר יהושע אמר את שאמר, היתה זווית השמש באזימוט 90, אך הרגשתם של בני ישראל היתה כאילו מדובר ביום הארוך בשנה. ('כיום תמים')

בדקתי האם ישנו יום בשנה שכן מסתדר מבחינת אזימוט 90 וגילית כי ישנם שני ימים בשנה שמתאימים לכך והם ימי השוויון – האביבי והסתווי ב-21.3 וב-23.9, בהם השמש זורחת באזימוט 90 מעלות לצופה מירושלים.

ימי שוויון.png

למעשה מה שבעצם נאמר בספר יהושע הוא שבאחד מימי השוויון, בסתיו או באביב, הורגש כאילו מדובר בשיא הקיץ – ביום הקצה.  וזה בעצם הנס של יהושע שהפך יום שוויון ליום קצה שזה בעצם נס הרבה יותר גדול מבחינה תפישתית… (יכולת משחק עם עונות השנה)

כבר כתבתי על שימושם של אבותינו בימי השוויון והקצה כסמלים דתיים וכבסיס לבניה אדריכלית של מקדשים. למשל במגדל ביריחו, נמצא גרם מדרגות שחוקרים מאוניברסיטת תל-אביב הצביעו על פנייתו לשקיעת השמש ביום הארוך בשנה, ה-21 ליוני לפני כ- 11,000 שנים, ואף הוסיפו כי הר הקרנטל הסמוך לתל, מצל ראשון על המגדל באותו יום בעת השקיעה (ראו כאן).

גם בהר כרכום המזוהה כהר סיני לפי חוקרים מסויימים, ביום הקצר ביותר בשנה, ה-21 בדצמבר, ישנה תופעה טבעית מדהימה של זריחת אור במערה במצוק הסלע. (ראו כאן)

על פי האזימוטים הנ"ל בדקתי אתר נוסף שגם כן מעיד על הקשר בין אמונת אבותינו לנטיית השמש, באחד מימי הקצה.

בעוד זוויות הזריחה בירושלים בימי השוויון והקצה במהלך השנה הן – קיץ 61.5, אביב וסתיו 90, חורף – 117.3

ירושלים זריחות.png

ברוג'ום אל-הירי שבגולן, ההטייה מעט שונה, זאת בשל ההצפנה מירושלים והמעבר לנקודה רוחב רחוקה יותר מקו המשווה (32.5), על כן שיניתי את החישוב. כמו-כן הגדלתי בחישוב את הטיית כדור הארץ מ- 23.44 ל-24.1, מתוך הנחה כי המבנה נבנה לפני יותר מ-5000 שנים, בזמן שהטיית כדור הארץ היתה יותר קיצונית.

800px-Obliquity_of_the_ecliptic_laskar

הטיית כדור הארץ לאורך 20,000 שנים, הנקודה האדומה מייצגת את שנת 2000 (23.44), מתוך ויקיפדיה, תמונה באדיבות Tfr000 (talk. , CC BY-SA 3.0

כך למעשה נראתה בערך זווית זריחת השמש ברוג'ום אל הירי בימי השוויון והקצה –

רוגום עתיק.png

חישוב הזווית בצהירה בשיא הקיץ ברוג'ום בתקופה העתיקה:  90 מינוס (32.5 – 24.1)= 81.4 פחות 0.58 (תיקון האור שנשבר באטמוספרה) = 80.8 היא המעלה שבה נראתה השמש באמצע היום, בעוד הזריחה באותו בוקר היתה באזימוט קרוב יותר ל-61.

במבט על מבנה רוג'ום אל-הירי בהקשר לזוויות אלו, ניתן להבין כי בוני האתר הכירו בחשיבות ימי השוויון והקצה והחליטו לבנות את הפתח המרכזי באזימוט 61 שמתייחס ישירות ליום הארוך בשנה!, בו השמש זרחה בדיוק מכיוון הכניסה. אגב ניתן לראות כי ישנו פתח נוסף וגדול באזימוט 150 שפונה לכיוון דרום-מזרח ומצביע על זריחת קונסטלציית אוריון בשמי הלילה החורפיים (ראו על כך בפוסט נוסף).

רוגום אל הירי כיוונים.jpg

רוג'ום אל הירי במבט לכיון דרום, ניתן לראות שהפתח הראשי פונה לאזימוט מקביל לזריחת השמש ביום הארוך בשנה, ה-21 ליוני.

תמונה באדיבות ABRAHAM GRAICER מתוך ויקימדיה, CC BY-SA 4.0 , שונה על ידי לצורך הוספת האזימוטים.

 

לסיכום –

נראה כי ארבעת הימים בשנה המייצגים את ימי השוויון והקצה, שימשו את אבותינו לאורך דורות רבים והיתה להם משמעות רצינית. היום יום השוויון האביבי זוכה ליחס מועדף, אך נראה כי אבותינו הכירו והעדיפו דווקא את ימי הקצה.

ניתן להבין זאת בגלל הממצא הארכיאולוגי הנ"ל ומממצאים דומים מיריחו ומהר כרכום, אך גם ניתן להניח זאת על בסיס העובדה שימי קצה בשיא הקיץ ובשיא החורף נמשכים שלושה ימים, בעוד ימי השוויון חולפים תוך שעות אחדות.

אם יש לכם רעיונות לעוד מבנים עתיקים שגם להם זוויות דומות אשמח להוסיף, ראו הרחבה נוספת בפוסט זה

תודה

המאמר מבוסס על חישוביו של ערן אופק ממאמרו בנושא באסטרו-קלאב

תמונת הכותרת הראשית –

יהושע מצווה על השמש לעמוד במקומה בגבעון, ציור שמן משנת 1816, באדיבות  John Martin, מתוך הגלריה לאומנות בארה"ב, Public Domain

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.